חרוזון - טקסטים בחרוזים לשמחות וארועים
 

גלריית הברכות - ברכות לדוגמא





יואב השובָב,
נסַפר לָכם עלָיו,
ועַל 11 שנותָיו,
שֶעָברו עַד עַכשָיו.

יואב השובָב, אין עוד ילד כָּזֶה,
כַּמָה גָבוה - כָּכָה רָזֶה.
הוא מַמָש תַאווה, מַמָש מַאכָל,
מין ילד כָּזֶה מאוד "מתוּבָּל".
מתוּבָּל בפּפּריקה, בּפּילפּל, בּסוּכָּר,
מָתוק וחָריף הוא - שילוּב כּה מוּזָר.
ולָכן הוא אינו צָריך לֶאֶכול,
הוא יָכול כּמעט לוותר על הַכּל,
אבָל אִם צָריך לֶאֶכול וחובה,
אז לפעָמים הוא עושה לאמא טובה.
הוא מוכָן לֶאֶכול רוגָאלָך אחָדים,
גם זה בקושי, לא כמו שאָר הילָדים,
ולִפני שאוכל הוא, אצלו כּלָל ראשון,
להפריד תַ'חלקים עד האחרון.
מִבּיצה קשה הוא בּוחר בַּחלבון,
זורק תַ'טעים - דווקָא תַ'חלמון.
הוא יפריד תַ'נקניקייה מהַלַחמנייה והַמלפפון,
גם זו לטובה, אז... שיִהיה בּתיאָבון!

זה הילד יואב - לא רק לאִמו ולאָביו,
כי אִם לכוּלם לכוּלם, הוא נֶחמָד וחָביב,
מִתחַשב בכוּלם, מנומָס ואָדיב,
אין כָּמוהו בּעולָמנו הקטן מִסָביב.
כשחקָן כדורסל
הוא יוצא מִן הכּלָל,
לNBA - הוא מומחֶה העַל,
אצלו כּל פרָט כּה פָשוט וקַל,
שולף מִמוחו בּן רגע אל-עָל.
ולא רק בכדורסל הוא ממָש יַדעָן,
כי בכֺל המקצועות הוא תלמיד מצויָן,
ליד ילדים הַזקוקים לפוּרקָן,
המורה תושיבו באותו השולחָן,
כי לעזור תָמיד הוא מוּכָן ומזוּמָן.

לסיכום יואב,
העלנו על הכּתָב,
בקיצור מאוד, ורק דרך אגב,
כי אִם נסַפר עליך באופן נִרחָב,
הדברים שֶנֺאמר יִקחו זמן רב.

יואב השובב,
אותך תמיד נאהב,
בלב גדול, מלא ורחב,
בכל עונה ובכל מצב,
בקייץ, בחורף, באביב ובסתו.





חן, ממש ממש לא להאמין,
(גם אם כל אחד מאיתנו יודע ומבין),
איך עברו כבר חצי יובל שנים.
כולנו גאים בך ומאמינים,
שתהיה אח ובן כיפי, רגיש, מבין ומתחשב גם בהמשך,
ותמשיך להרוותנו נחת וגאווה בכל אשר תלך.
אנו מאחלים שיהיה לך רק טוב בחיים,
ותשיג את שאיפותיך ואת כל המאוויים,
ובהזדמנות זאת הצלחה גם הנאה,
שתהיה לך עתה בעבודתך הבאה!






הרשו לי לומר לריקי כמה מילים,
אך אתחיל בדברים שהם לכאורה רגילים:
אדם המגיע לשנת היובל,
פה ושם כואב לו והוא קצת סובל,
"מה אוכל לעשות?" - את עצמו הוא שואל,
ואז - ויטמינים לרוב הוא נוטל.

אך ריקי החוגגת חמישים שנות הולדת,
היא תופעה יחידה, מיוחדת:
זקופת קומה, צעירה היא בגוף וברוח,
עושה כושר, מתרוצצת, לרוב לא תנוח.
ולכן, כל אחד שאותה מכיר, מתפעל:
"לא ייאמן שהיא עברה כבר יובל!"
כל אחד פחות שנים לה ייתן,
וכשישמע, יאמר: "זה לא יתכן!"

אך זה אכן נכון ואמת, חברים,
שעלומיה והמראה שלה נשמרים,
ומעשיה והתנהגותה הם כשל הצעירים.
ואכן קומתה זקופה, את ראשה היא תרים,
ולדעתי, זה גם בזכות אנשים אחרים:
גם בזכותו של איציק ושלושת בניהם הנהדרים,
ובזכות התמיכה והאהבה של ההורים
ומקורביה הסובבים אותה מכל העברים.

לסיום, ריקי, אומר לך את אלה הדברים:
שתדעי כל ימייך, עד מאה ועשרים,
לשמוח ולהנות כמו שיודעים הצעירים.
ועוד ברצוני לאחל לך, ריקי:
שחוכמתך ותבונתך תמשיך ותבריק היא,
והלואי שבחיוניותך אותנו תדביקי,
שגם להבא תִשבִּי את ליבנו ואותנו תדליקי,
ובבקשה ממך - המשיכי כך ואל נא תפסיקי!!!





לאבא, סבא ודוד מנשה בְּהַגיעֲך לִגבוּרוֹת,
דִברֵי ברכה ותודה בְּהֶמשֶך השורות:

צוהריים טובים לכם,
נעים לראות פה את כולכם.
ותודה לכם כל בני המשפחה,
שֶבָּאתֶם להִשתתף איתנו בַּשמחה.

בַּהִזדמנות הזאת החגיגית והמיוחדת,
שֶאָבי היקר חוגג יום הולדת,

הַרשוּ לי לוֹמַר כמה מילים,
שֶלְהַשמיעָם בַּיום - יום איננו רגילים.
כי כְּשֶאנחנו חיים את היום - יום והשיגרה,
טרוּדים, ממהרים וּלחוּצים נורא,
אז גם אִם צריך לוֹמַר מילה טובה,
זה לא תמיד יוצא וגורם לאכזבה.

ולכן היום, על כּל הפעָמים,
על כל השעות ועל כל היָמים,
שֶהָייתי (ועוֹדֶני) בְּקֶשֶר הָדוּק עִם אבי,
אני רוצָה לוֹמַר לו אֶת אשר עִם לבבי.
אוֹמַר זאת בְּבַת אַחַת, כאן ועכשיו,
אֶת כּל שֶצָבַרתי בְּמֶשֶך זמן רב,
כי אבא וסבא ודוֹד מנשה -
לֶאֶהוב אותו - זֶה בִּכלָל לא קָשֶה,
כי הוא אדם יָחיד וּמיוּחָד,
ואֵין כָּמוֹהוּ בָּעוֹלָם עוֹד אחד.

כּמוֹ למשל: אם אתה צריך בעל מקצוע,
בּכל תחוּם שֶרַק אפשר להַזכיר ולִנְגוע,
אז אין כָּמוֹהוּ מוּמחֶה וגם מִקצוֹעָן,
שֶעוֹשֶה כּל עבודה בִּשְלֵמוּת וּמצוּיין.
שְתֵי יָדָיו יודעות לעשות כל דבר:
בתיקוּן נעליים - אַחְלָה סנדלר,
עושה כל דִבְרֵי נַגָרוּת וָעֵץ,
וכל סוּג של לְבוּש וּבַד מְגָהֵץ.
כל בֶּגֶד וּלְבוּש עִם בעייה של ממש,
מִתַחַת יָדָיו יוצא כמו חדש.
הוא עושה תַ'עבודה בִּיסוֹדִיוּת וּלְאַט,
כסנדלר, כנגר, כִּמְגָהֵץ או חַייט.
וחוּץ מִזֶה הוא גם יוצא מן הכלל,
בתיקון באינסטלציה וּמכשירי חשמל.
הוא משקיע בעבודות אֶת כּל מְאוֹדוֹ,
ולכן כל העבודות היוצאות תחת ידו,
הן כְּליל הַשְלֵמוּת וּלְלא רְבָב,
אין מה לוֹמַר - יָדָיו יְדֵי זהב.
יְדֵי זהב - תַרְתֵי מַשְמַע,
כי הכל נַעְשֶה עִם כּל הנשמה,
וּלְמַעֲשֶה בַּפשוטים שֶבַּמכשירים,
על כך נְהַלְלוֹ ונַכְתיר לו כְּתָרים.

ונוסף לכך יש לו גם כּישוּרים שֶבָּרוּחַ,
הוא לא יִשְקוט וגם לא יָנוּחַ,
עד שֶיוציא מִתַחַת יָדָיו יְצירה מוּשְלֶמֶת,
כְּשֶרואים ושומעים - היא אֶת הלֵב מְחַמֶמֶת.
בְּכל כְּלִי נגינה שֶלְיָדוֹ מִזְדַמֵן,
הוא מצליח מִייד מנגינות לנגן,
מוּמחֶה הוא גדול לִכְלֵי הַמֵיתַר,
מְשַמח בכינור, וּבמַנדולינה בְּעיקָר.
ועוד דבר: הוא יודע גם להעתיק,
כל יצירה וציור מודרני או עתיק,
ואִילו ּהיו לו תכוּנוֹת שליליות,
הוא הָיָה גוֹרֵף הוֹן בזיוּף יְצירות.
וחוּץ מִזֶה מוציא הוא תחת יָדָיו,
כל סוגי האותיות - בִּדפוּס וּבִכתָב.
ואִם כבר מדברים על כתיבה,
נַזְכּירָה גם זמן וּסביבה
רחוקים, של פעם מִלִפנֵי שנים,
כְּשֶכָּתַב עבוּר בְּנֵי המִשפחה השונים,
ברוסית, בפולנית - הרבה מאוד מִכתבים,
מיוחדים למוסדות לא כל כך חביבים,
בכל זאת עָנוּ וְהֶחזירוּ תשובה,
שֶהָיתה דחופה ומאוד חשובה.

כל המעשים והכישורים האלה
נובעים, ולא בְּאוֹרַח פֶּלֶא,
מן התכונות הנַעֲלות והנהדרות,
שֶחֲבוּיוֹת בנַפשו והן נדירות.
כמו: רגישוּת יֶתֶר שֶלא תִמְצא בָּעוֹלם,
לכל הדברים וּלכל בן אדם,

וַאֲסַפר לכם סיפור קטן
על רגישות הַיֶתֶר, שֶמְשַקֵף תַ'עניין:
יום אחד כְּשֶביקַרתיו וּקצת נירדמתי אחר כך,
הִתעוררתי וּרְאיתיו יושב בַּמִטבח,
בְּמין פוֹזָה משוּנָה - על השולחן ראשו מוּנָח,
וּלְיָדוֹ הטרנזיסטור הישן וְהַלא כל כך מוּצלח.
חששתי מאוד שֶקָרָהוּ אסון,
אבל כְּשֶיָצאתי מִן הסלון,
הִתברר שֶאֵין זֶה כך לְמַזָלי,
פשוט הוא עשה את זה בִּשבילי.
הוא רצה לשמוע קצת חדשות,
והיו לו בודאי קצת חששות,
שֶלא אַצליח היטב לישון,
אז הוא הנמיך את קול הרדיו וקֵרֵב את ראשו.
ואותה רגישוּת גבירותי ורבותי,
מוֹבילה לִתכוּנוֹת נוספות בודאי,
כמו: הקשבה והִתעניינות בכל פרט - גדול כקטן,
המִתבטאות בִּשאלות וּבִירידה לשוֹרֶש הָעִניין,
ונוסף על זה שֶאֵין כָּמוֹהוּ יודע להקשיב,
הוא חוסך מעצמו וּלאחרים הוא נדיב.
ניחןַ בְּרוֹחַב יד וּבְרוחַב לב,
נותן ועוזר בלב אוהב.
ועוד תכונות כפי שאותן מכירה אני:
אין כמוהו אדם סבלני וסובלני.

והיום גם עצוב לי וּמאוד חבל,
שֶאֵינֶנה פה איתנו גם אמי יפה ז"ל.
היא הלכה מֵאיתנו, הלכה ואיננה,
היא תֶחְסר לי תמיד ולַעַד אֶזְכֶּרֶנה.
ואותה סבלנות וסובלנות ללא גבוּל,
שֶאָבי גילה אז בִּשְעַת הטיפול
בה, בִּזמן מַחֲלָתָה הקשה מאוד,
היא חריגה וּנדירה וּמקוֹרה הוא לי סוד,
כי הדבר דורש כוחות גוף וָנֶפֶש לָרוב,
שֶלא תִמצא בְּאָדָם וְלוּ הכי קרוב.

היום אבא, כשאמא לא איתנו יותר,
אני מְנַסָה - וְלוּ בִּמְעַט - לְמַלֵא את הֶחָסֵר,
לבוא וּלְבַקְרְךָ כל שבוע או שבועיים,
(למרות שֶבְּריאוּתי הִדַרדְרָה קצת בינתיים),
אך אתה לא מַרשֶה לי אפילו כוֹס שתייה לִשטוף,
אז הֵרַמתי יָדַיים וּוִיתַרתי לבסוף,
ומה שאני יכולה, אני עושה בְּבֵיתי בִּשבילךָ,
אך חשובות לי יותר שיחות הנֶפֶש שֶאיתךָ.
וכאן אֲגַלֶה לָאורחים שלנו סוד,

על היחסים שֶבֵּינֵינוּ הקרובים מאוד מאוד:
איך אני שעות לְיָדְךָ יושבת,
וּמְנַסָה וּמִשְתַדֶלֶת לִהיות אוֹזֶן קַשֶבֶת,
לְאוֹתָם פִּרטֵי פרטים שֶלִכאוֹרָה לא חשובים,
שֶהָייתָ נוֹהֵג לְדַבֵּר עִם אמא בַּזמנים הטובים,
הָחֵל מֵהָעבודות בְּמֶשֶק הבית,
כל פרט קטן אפילו כְּזַיִת,
ניקָיון וּכביסה וכל מה שֶנָחוּץ,
שֶהֶעֶדַפְתָ לַעֲשוֹתָם וּלְוותר על עֶזרה מִּבַּחוּץ,
וסיפורים וּבעָיות על שְכֵנים בַּבִּניין,
גם על כך אנחנו מדברים בִּמְלוֹא הָעִניין.
ועוד כָּהֵנָה וְכָהֵנָה לִכְאוֹרָה דבָרים טְפֵלים,
אך הוֹצָאֲתָם וְהַשְמַעֲתָם על הלֵב מְקילים.

ואִם חֲשַבתֶם ידידַי שֶהַמצב הוא חד צדדי,
הרי שֶזֶה לא כך, הוא בְּעֶצֶם הֲדָדי.
כי גם אבי בִּשבילי הוא הכתובת לִשפוֹך
לא רק לְאוֹזנָיו, אֶלָא גם לְתוֹך
ליבו - דברים קשים וּדברים נעימים,
שֶלְעיתים מַכבּידים וְלִפעמים מְחַמְמים.
כי אבא שלי הוא אח וחבר,
והוא הרבה הרבה יותר
מֵאָבוֹת אֲחֵרים - כך אני חושבת,
הוא כּוֹתֶל דְמָעות וְאוזֶן קַשֶבֶת.
תמיד יַקשיב לי קֶשֶב רב,
לכל סיפור וּלכל מצב,
יִתְעַניין וְיַחקור,
ויִרצֶה לַעֲזור,
אבל רק כשאני רוצה,
גם יַסכּים לָתֵת לי עֵצָה.
והוא יודע כל מה שֶקוֹרֶה איתי,
והוא מַכּיר כּל עִנְיין וכל פְּרָט שֶקוֹרֶה בְּבֵיתי.

בקיצור חברים וּבְנֵי דודַי היקרים,
אֵלֶה רק מִקְצָת מִן הדברים,
שֶאֶפשר לוֹמַר על האיש הנהדר הזה,
וְאַשְרַי שֶיֵש לי אבא כָּזֶה.
מי יתן אבא, שֶתֵדַע עוד תקוּפה אֲרוּכה וּמוּצלַחַת,
של אושר, בריאות, שִמחה וגם נחת,
וְשֶתִזְכֶּה לְעוֹד הרבה ימים טובים,
מִמֶני וּמִכּל בְּנֵי המִשפחה האוהבים.






שלום לכל האורחים והחברים.
הרשו לי לומר כמה דברים,
בהזדמנות הזאת המאוד מיוחדת,
כשלהלה חברתנו יש יום הולדת.
אספר לכם דברים אחדים עליה,
שאותם אולי לא כל אחד פה יודע.

כשאדם מגיע לגיל עשרים ושש,
עדיין את דרכו פה ושם מגשש,
עתידו לפניו, הוא עוד לא התגבש,
אך אצל הלה כבר חלק ניכר התממש.
היא ואורי הקימו משפחה לתפארת,
עם יואב הקטן, היא כבר מסודרת.

ואכן היא מסודרת, תרתי משמע,
אצלה הארגון והסדר הוא ראשית חכמה,
כל דבר שתעשה, תעשה בקפידה,
את המילה "חפיף" לא תכיר, לא תדע.
היא חרוצה ואחראית, אפשר לסמוך עליה,
בלימודים ובעבודתה מתכוננת פי מאה.
אמרתי קודם שזאת משפחה מסודרת,
על הסדר של אורי 1 כל מילה מיותרת.
על ההתאמה בין שניהם עוד בהמשך אספר,
אך על הלה לבדה אקדים לדבר.

הלה היא בחורה מאוד מוכשרת,
אוהבת ללמוד והיא לא מוותרת,
למשל, אחרי שהתינוק יואב נולד,
היא המשיכה וסיימה את התיזה מיד.
שלא לדבר על הישגיה המצוינים,
ועל המהירות בה השיגה את תאריה השונים.
שני תארים אקדמאים לה יש,
והיא כידוע רק בת עשרים ושש,
בעלת תואר ראשון ושני בתעשייה וניהול,
ובאוניברסיטה עבדה היא גם בתרגול,
כי האקדמיה הוא המקום שעליה מועדף,
ובכל פעם תעלה יותר את הרף.
ללמוד וללמד - זה דבר ברור בהחלט
והיא שוקדת לשלב ביניהם בה בעת:
לומדת עכשיו לתואר שני במנהל עסקים,
ולכל עבודת תרגול והוראה היא תסכים.

ותכונה מיוחדת לה, נא להכיר,
חורזת מעולה היא עם כישרון מאוד נדיר,
(זאת אומרת לכם הכותבת, שהיא חרזנית במקצועה,
שחוששת שתתחרה בה ותעשה לה "הפתעה").

ועתה אספר על בני הזוג, אשתדל בקיצור,
איך יש ביניהם התאמה כה טובה וחיבור:
הזכרתי קודם אצל הלה את הסדר וההקפדה,
גם אצל אורי זאת תכונה דומיננטית וחדה,
כי בכל דבר שיעסוק, או שייתן לך הסבר,
גם על הפרטים הקטנים והזניחים לא יוותר,
הוא איש מקצוע מעולה שאיננו מתפשר,
ואת עבודתו יעשה על הצד הטוב ביותר.
שניהם גם תמיד לחברים מוכנים לעזור,
יהיו תמיד ראשונים, אותם דבר לא יעצור.
אורי כאיש טכני, איש תוכנה ומחשבים,
והיא למחפשי עבודה תיתן טיפים טובים.
אורי והלה נהנים בבית לשבת,
את הפאבים והדיסקוטקים היא בכלל לא אוהבת
וגם הוא שונא שם את הרעש והעשן,
טוב להם לשבת בביתם הקטן,
להרכיב פאזלים בכיף ולהיות ביחד,
בַּשקט של הבית וּבַשלווה המובטחת,
שאותה לא מפר אפילו יואב התינוק,
כי מה שהוא רוצה זה רק לישון ולינוק.
וּבַשקט הזה וּבַאווירה הפסטוראלית,
להתארח אצלם זה ממש אידיאלי.
עד השעות הקטנות מדברים ומפטפטים,
ולפעמים גם רואים בבית סרטים.

לסיום, אני רוצה את הלה לברך,
שבכל אשר תפנה ותלך,
כמו עד עכשיו שדרכה תצלח
ושהאושר בביתם תמיד יפרח!






ערב טוב אורחים ואורחות,
נעים להיפגש, כמו תמיד, בשמחות,
אבל היום יש לנו שמחה מיוחדת,
לרוז'ה קרובתנו יש יום הולדת,
וזה לא סתם עוד יום חג וארוע,
שחוגגים שנה שנה ובאופן קבוע,
כי רוז'ה שלנו עברה הרבה בחייה,
ועל כך בַּהמשך נספר עוד עליה.

רוז'ה חוגגת היום יום מיוחד שבעתיים,
שרק מעטים לו זוכים, זאת מתנה משמיים.
היא הגיעה בשעה טובה לגיל מאה שנה,
אך באורח חייה לא הרבה השתנה,
כי אורח חייה הוא צנוע, פשוט ומאוד חסכני,
ולמרות יכולתה - לא בזבזני או ראותני.
ואם היית בא לביתה לבקר,
עד לא מזמן עמד שם במטבח מקרר
מיוחד במינו, שכנראה שרת אותה בנאמנות,
כי היה ברשותה שישים שנות שרות.
ואכן, כאותו מקרר חשמלי, דגם ראשון,
כל ביתה ומה שיש בו הוא ממש מוזיאון,
שכדאי לבוא ולבקר בו, לראות ולהתבונן,
ללמוד ממנו הרבה, כי הוא מסקרן ומענין.
זהו מין בית - מוזיאון מענין ומיוחד,
לא תמצא כנראה כזה אצל אף אחד.

ועוד נספר ונאמר עליה,
על ארועים מסקרנים שעברה בחייה,
ארועים שאנו יודעים ומכירים,
רק מתוך קריאה ועיון בספרים.
חצי שנה אחרי שנולדה,
נפטר האיש שאמר שאין זו אגדה,
וכשהיתה בת עשר, כבר לא כל כך קטנה,
פרצה מלחמת העולם הראשונה.
בקיצור, חברים, מה נאמר ומה נדבר,
ללימוד ההסטוריה 1 אין מקור טוב יותר.

ועתה בקיצור נספר את סיפור חייה
של רוז'ה שלנו שהיום היא בת מאה:
באלף תשע מאות וארבע היא נולדה,
במקום קטן בפולין, אך מוכר ונודע,
בעיירה הקטנה, בוצ'אץ, בה חי שי עגנון,
- עליו תשמע ממנה ממש ממקור ראשון.
בפולין, ארץ הולדתה, עוד בהיותה צעירה,
כהרבה צעירים, הכשרה חלוצית היא עברה,
כדי לעלות ארצה ובקיבוץ לחיות,
וכשעלתה, היא והאחרים, נתקבלו ביריות,
היריות שנורו אליהם באותו הזמן,
לא היו יריות של שמחה כמובן.
אחר כך, בחיפה הכירה את בעלה לעתיד,
והזוג רוז'ה ושאול 1 מה נאמר, מה נגיד,
חי חיי צניעות ואושר בדירתם הקטנה,
באזור בו חברת החשמל בנתה שכונה.
כי כדאי שיידע זאת פה כל הקהל,
ששאול היה ממיסדי חברת החשמל.
ואולם, לצערנו, הגורל התהפך, השתנה,
ובגיל חמישים ושמונה היא התאלמנה.
ולמרות שהיתה נאה והיו לה הרבה מחזרים,
נשארה אלמנה עד היום, חברים,
היא מעולם לא נישאה בשנית,
זו היתה החלטה נחושה וסופית,
כי כמו שאול, טוּב ליבו ויחסו המפנק,
לעולם לא תמצא, אמרה, ולכן בזה תסתפק.

למרות זאת את חייה המענינים היא המשיכה,
פעמים רבות לחו"ל, לזמן רב היא הגיחה,
היתה נוסעת לארצות הברית, לפאנצ'ה אחותה,
ותקופה ארוכה שם איתה שהתה.
עוד בחיי בעלה שאול, היא והוא
על תרבות וקונצרטים מעולם לא ויתרו,
מאז עד היום עליהם לא מוותרת,
ועד סוף חייה היא בזה מסודרת,
במנוי מיוחד לכל חייה כיבדו אותה,
כאות תודה והוקרה על התמדתה.
וחוץ מזה בשבת כשהיום הוא יפה,
היא יוצאת להתאוורר ולשתות בבית קפה.

התמונה על רוז'ה לא לגמרי תושלם,
אם לא נספר ולו מקצת תכונותיה גם.
דבר ראשון אצל רוז'ה הוא הניקיון והסדר,
בביתה מתוחזק ומטופח כל פרט וכל חדר,
והבית עצמו הוא כמו בונבוניירה ממש,
הכל שם ישן וענתיקי, אך נִראֶה כחדש.
אמנם היא כבר לא כל כך מתרוצצת,
אך עד היום היא מכבסת וגם מגהצת
את המפיות הרקומות שהן בנות שנות דור
לא תסכים שמישהו לה בכך יעזור.
ואת קומקם הניקל עד היום לא תפסיק
לנקות, לצחצח, למרק, להבריק.
לכל פריט בביתה יש מקום מוגדר וקבוע,
ומי שיזיזו גם מילימיטר, סופו כבר ידוע.
גם על עצמה מקפידה היא בסדר ובניקיון,
תתעקש לטפל בעצמה עד היום.
תמיד תֵרָאֶה היא טיפ טופ מטופחת,
לבושה בקפידה אף פרט לא שוכחת.
והראש חברים, עדיין עובד הוא ברצף,
ממש כמו שעון, לא מאיט את הקצב,
על כל נושא בעולם אפשר איתה לשוחח,
בדעה נחרצת ובהיגיון כל מצב תנתח.
מתמצאת בפוליטיקה, ורדיו וטלביזיה היא שומעת,
גם על מוסיקה מדברת, את זאת היטב היא יודעת.
ואם הלכת בשבילה ודבר מה לה קנית,
לא תסכים שתחשוב שטובה לה עשית,
היא תתעקש את הכסף לך להחזיר,
באופן הכי מידי ומהיר.
ואכן, בעקשנותה הרַבה אין לה מתחרים,
תתעקש להיות כמו האחרים,
לעלות לבדה במדרגות אל ביתה,
לקומה השנייה בה נמצאת דירתה.

על רוז'ה לספר עוד הרבה אפשר,
אך לא נוסיף פרטים, ורק זאת נאמר,
שלמרות עקשנותה לעשות הכל לבדה,
אנשים טובים לה עוזרים ולהם התודה.
אז בשמה אזכיר פה, אשתדל לא לשכוח,
את האנשים שמאפשרים לה להנות ולשמוח,
לוקחים אותה לקונצרטים חנה ובעלה,
ודליה יושבת לידה ואותה לשם מובילה,
הידידה כרמלה, שהוריה היו לרוז'ה חברים,
ואזכיר פה גם מצדי את שני ההורים,
צפורה ואריה שלה הרבה דואגים,
וגם בזכותם אנחנו פה חוגגים.
אך מי שלידה כה קרוב נמצאת
בבית, גם בחוץ איתה היא יוצאת,
וסובלת היא תמיד את כל שגעונותיה,
עושה בדיוק את כל רצונותיה,
ועושה הרבה מעבר למה שהיא יכולה
לה בהחלט מגיעה התודה הגדולה,
אז גם בשמנו לאלה המטפלת תודה,
שעושה היא בעצם את רוב העבודה.
זאת לפחות דעתי הפרטית,
גם אם רוז'ה אולי אחרת תחליט.

לסיום, רוז'ה נאמר לך כאן בשם כולנו,
כי אנחנו בטוחים שעוד תפתיעי אותנו,
ולכן לא נאחל לך ת'ברכה המסורתית,
נשאיר זאת לאל, והוא שיחליט,
כי אולי מאה ועשרים זה קטן עלייך,
אז כמה שיהיו אכן שנות חייך,
שימשיכו להיות כמו אלה עד עכשיו,
ושאף פעם לא ישתנה אצלך המצב!


 



 
אקרוסטיכונים לשירותכם
 
 
 
תנאי שימוש והצהרת פרטיות       תזכורון   שליחת ברכה לחבר
כל הזכויות שמורות © חרוזון - טקסטים בחרוזים לשמחות וארועים 2002-2008